חובת ההודאה לה' בחג העצמאות

ריקודים ושמחה בישיבת בת ים
ראש הישיבה הרב דוד חי הכהן שליט"א במרכז

כשם שכאשר יהודי פרטי יוצא ממצב סכנה עליו להודות לה' בברכת הגומל או בברכת שעשה לי נס, כך ישנה חובה על קהילה להודות לה' כאשר נעשה לה נס. וכך כתב החיי אדם (כלל קנ"ה, סי' מ"א):

כל מי שאירע לו נס, וכל שכן בני עיר יכולים לתקן בהסכמה וחרם עליהם וכל הבאים אחריהם לעשות אותו יום לפורים. ונראה לי שאותה סעודה שעושים בשביל הנס היא סעודת מצווה.

ובאמת מצינו רשימה של עשרות ימי 'פורים שני' שנהגו בקהילות שונות מכל העדות (הישכיל עבדי ח"ז או"ח מד (יב) אסף כמה מהם). מעיון בספרות הפוסקים לגבי ימים אלה נראה שרמת הניסים או ההצלה שהתרחשה בהם הייתה מוגבלת למדי, אם מדובר בהצלה מקטרוג של הגויים ע"י נוצריה בפורים קסטיליה, רעידת אדמה בפורים אנקונה, או הצלה ברגע האחרון מפוגרום על ידי השתדלות ובקשיש למושל בפורים קנדיה. כל קהילה תיקנה לעצמה כיצד יראה הפורים שלה – יש שרק נמנעו מלומר תחנון, יש שהוסיפו חובת סעודה, יש שקראו הלל, חלקם תקנו משלוח מנות ומתנות לאביונים והיו אף שאסרו על מלאכה כעין חול המועד.

לגבי תוקף החיוב להודות לה', כתב החתם סופר (באו"ח רח ד"ה ומ"מ וכן ביו"ד סו"ס רל"ג) שיסוד ההודאה היא חובה מן התורה לכל הדורות, והוא עצמו אף שעבר דירה מפרנקפורט לפרעשבורג המשיך לחגוג הוא וביתו אחריו את 'פורים דפרנקפורט'. ואף שיש שאמרו שהחיוב להודות הוא מדרבנן כמו שכתב הנצי"ב מוולוז'ין (בשאילתות כו, א'), חמורים דברי סופרים. אל לנו לשכוח את מאמר הגמרא (סנהדרין צד ע"א) על דורו של חזקיהו שלא הכירו בגודל השעה ובגודל הנס שנעשה להם ודחו את הגאולה בכמה אלפי שנים משום שלא אמרו שירה.

יש שפקפקו ביכולתנו לתקן בימי ספירת העומר שנחשבים לימי אבלות, יום שבו יתגלחו וישמחו בריקוד ומחול. אלא שגם לזה כבר מצינו תקדימים רבים – במועד לכל חי (סי' ו') מביא הגר"ח פלאג'י שבעירו יש שנעשה להם נס בח' באייר ויש שנעשה להם נס בי"א באייר (שניהם בימי ספירת העומר) ונהגו להסתפר בהם (ובחלק י מיביע אומר או"ח סי' נג העיר כך הגאון הרב עובדיה בעצמו במילואים על הדף). יתרה מזו, מצינו שפורים קנדיה חל בי"ח בתמוז שבימי בין המצרים ופורים אוראן (עיר נמל באלג'יר) בו' באב שחל בדרך כלל בשבוע שחל בו תשעה באב (!).

ובאמת מה שזיכנו ה' בחג העצמאות הוא גדול מכל ימי הפורים שהוזכרו גם יחד. שכן זכינו להצלה ממוות לחיים על ידי 'הניסים הגלויים אשר בעינינו ראינו במלחמה הקשה נגד שבעה עממים פולשים' (כלשון המודעה בהמודיע מיום ה' באייר תש"ט). וכן זכינו לקיים מצוות ישוב ארץ ישראל בהמוני בית ישראל תוך כינון ריבונות ופריקת שעבוד מלכויות מעלינו (דבר שאפילו בפורים לא קרה ואף יותר משהיה בחנוכה). לא רק זאת אלא שזכינו לקיבוץ גלויות מכל העולם דבר שלא היה כמותו אף בימי בית שני ולא קרה כדוגמתו לשום עם בעולם. ועוד זכינו להצלה רוחנית שכן כידוע מי שנשאר בחו"ל מתמעט והולך מבחינה רוחנית וההתבוללות מכה בעוצמה רבה וכאן בארץ ישראל קיום התורה והמצוות פרה ורבה וכעדות הרב עובדיה משנת תשס"ט לא היה דור שהיו בו כל כך הרבה לומדי תורה כמו דורנו.

ועל הצלה ממוות לחיים לימדונו רבותינו שיש תקנת נביאים לומר הלל כמובא בגמרא פסחים קיז. [ומה שבפורים אין אומרים הלל הוא משום כמה טעמים שכולם אינם שייכים למציאות שלנו]. 

וכן מצינו שנהגו להודות לה' על הניסים ולציין (בדרך מן הדרכים) את חג העצמאות ויום ירושלים כמעט כל גדולי ישראל שבארץ ישראל ומהם:  הרב איסר זלמן מלצר, הרב אריה לוין, הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי עטיה, הרב עמרם אבורביע, הרב כהנמן ראש ישיבת פונביץ', הרב יחזקאל סרנא ראש ישיבת חברון, הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב מרדכי אליהו, הרב עובדיה הדאיה בעל הישכיל עבדי וראש ישיבת פורת יוסף, הרב שלום משאש, הרב יוסף משאש, ראש ישיבת המקובלים בית אל הרב יהודה גץ, הרב אברהם שפירא ראש ישיבת מרכז הרב, אדמו"רי בית אלכסנדר, פיאסצ'נא, סדיגורא, סטרטין ועוד (תוכלו למצוא את התיחסויותיהם בפירוט בספריו המצוינים של הרב שי הירש).   

דגל ישראל מתנוסס על ישיבת פונביץ'. צילום: אמיתי קשת קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons