הרב ישראל מאיר לאו מספר שפנה לרב פרנקל וביקש את ידה של בתו.
הרב הביט בו בעיניים טובות, אך אמר:
"כתוב: ‘על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו’ – אבל 'יעזוב' זה לא רק עזיבה. זה עיזבון. כל אדם מביא איתו ירושה רגשית: איך התנהגו בבית, איך נראתה אהבה.
אבל לך, ישראל מאיר – אין עיזבון.
אין לך מודל של בית נורמלי. איך תקים אחד כזה?"
והרב לאו מספר:
"עמדתי חנוק מדמעות. זו הייתה הלוויה של ילדותי."
ואז קם, אמר את נאום חייו:
"דווקא כי לא היה לי – אני אבנה בית אחר.
רק מי שביתו נחרב, יודע מה יקר.
רק מי שלא גדל באהבה – יילחם עליה כל חייו."
הרב פרנקל הושיט את ידו ואמר:
"תושיט לי יד – ושיהיה במזל טוב."
וכמה זה נכון גם היום.
נשים אומרות לי: "איך אהיה אמא אם לא ראיתי אמא?"
גברים שואלים: "איך אבנה בית אם הבית שראיתי היה שבור?"
והתשובה היא:
לא בזכות מה שקיבלת – אלא בזכות מה שהחלטת לבנות.
