כולנו יכולים להסכים וכמעט אפשר לומר שמדובר בערך אוניברסלי - שצריך לקיים הבטחות. אם אב הבטיח לבנו הרי שהבן מצפה בצדק שההבטחה תתקיים.
אך האם יש מצבים בהם את ההבטחה של האחד צריך גם השני לקיים?
בסוף פרשת וירא אברהם אבינו עוקד את יצחק בנו. לאחר מכן בפרשת חיי שרה קורים שני דברים:
א. אברהם אבינו קונה את שדה מערת המכפלה.
ב. אברהם אבינו מחפש כלה ליצחק בנו.
מה הקשר בין העקדה לתחילת הפרשה שלנו?
ביחסים הרצויים בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא ישנה שותפות (איש ואשה) ולא יחסי אפוטרופסות בלבד (עבד ומלך או אב ובן).
לכן הקדוש ברוך הוא מבטיח אותנו ולא מבטיח לנו, זהו לא הבדל סמנטי בלבד.
אנו בטוחים בהבטחתו שתתקיים דרך השותפות שלנו. אם הקב''ה מבטיח את ארץ ישראל לעם ישראל הרי זה אינו סותר כלל את העובדה שעלינו להילחם עליה לעמול ולרשת אותה. חלקו של הקדוש ברוך הוא בקיום ההבטחה יהיה העזרה משמיים ומתן הביטחון הגמור שאכן בסופו של דבר אנחנו ננצח.
הבטחת השם לא נועדה על מנת שנרגיש בנוח לשבת בחיבוק ידיים ולחכות. הקדוש ברוך הוא לא מזלזל באדם אלא קורא לו להיות שותף פעיל בקיום ובקידום העולם.
לפי התלמוד הירושלמי במסכת תענית, כשאברהם אבינו עולה לעקוד את יצחק הוא מלא בתפילה.
הוא מבין שנגזרה גזרה על יצחק והוא מנסה לבטל אותה על ידי תפילותיו. ומי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה - כשאברהם נענה הוא מיד מתקן את הבעיה שהובילה לגזירה. חז''ל מסבירים שלאחר שירד אברהם אבינו מן ההר הוא ערך חשבון נפש עם עצמו. לו הייתי עוקד את יצחק היה הוא נפטר בלא בנים, הייתי אני נותר ללא זרע ההבטחה וגרוע מכל - לא הייתי מקיים את חלקי בשותפות.
אברהם אבינו חוזר מהעקדה ומבין שעליו להתחיל לקיים את ההבטחה. הוא קונה את השטח הראשון בארץ ישראל הוא מקיים הלכה למעשה גאולת קרקעות קדומה. לאחר מכן אברהם משיא את יצחק על מנת לקיים את הבטחת הזרע*.
והקב"ה מצליח בידו.
*יתרה מכך בהמשך הוא גם נושא מחדש את קטורה ובכך מקיים העמדת גויים גדולים מזרעו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.