פרשת השבוע מתחילה במילה שפירושה התייצבות.
התייצבות היא עמידה בזקיפות קומה ובחוזק כהכנה לדבר גדול. בפתח הכניסה לארץ ישראל
נדרשים ישראל לעמוד באופן ניצב להיישיר מבט קדימה ולהבין את אשר עומד להתחולל.
הכניסה לארץ היא הכניסה לברית.
הגמרא במסכת ברכות (מט) אומרת שמי שלא הזכיר בברכת
המזון ארץ, ברית ותורה לא יצא ידי חובתו. מבואר שם בגמרא ובראשונים שעיקר הברכה
היא על הארץ כפי שכתוב במפורש בתורה, והברית והתורה נזכרות שם בגלל ארץ ישראל שכן
בעבורן ניתנה הארץ. אנו מבינים שארץ ישראל איננה ככל הארצות, הברית משולבת בה
באופן עצמי. הארץ ניתנה לנו עבור ברית המילה של האבות, עליה נכרתו יג בריתות של
אהבה שהופכות אותנו להיות אחד עם הקב"ה, ואכן אהבה גימ' 13
גימ' אחד. הזוה"ק בפרשת לך לך מוסיף שגם האחיזה בארץ תלויה בשמירת
הברית, ברית המילה ובכלל ברית התורה.
הזוה"ק אומר שהמילה 'היום' שבתחילת פרשת
ניצבים מרמזת לראש השנה שנקרא 'היום'. בכל שנה עם פתיחת השנה החדשה שמסמלת שפע
חיים חדש שמבקש לרדת לעולם אנו מתייצבים לפני הברית מחדש. עלינו לבחור להיות
מבניהם של האבות והאמהות הקדושים עבור דרך משה רבינו ע"ה ודוד המלך בהמשך
שכרתו ברית עם ה' לגלות את שמו בעולם ולהסיר את העורלה העולמית.
בראש השנה אנו חוזרים לשורש הדברים, לשאלה
היסודית ביותר אותה יכול לשאול רק מי שעומד בזקיפות קומה ומיישיר מבט אל המשימה
הגדולה – האם אני בן ברית טוב לרבונו של עולם? האם אני מקיים את חלקי בשותפות הזו
שבין הבורא לישראל. לא רק האדם עומד בראש השנה בדין, גם העם כולו עומד ניצב ודור
לדור מעביר את השליחות – "לדור ודור המליכו לאל כי הוא לבדו מרום וקדוש''.
מתוך כך גם למלחמה אנו מתייצבים. כבר אביהן של
ישראל הרמב"ן בדרשתו לראש השנה דימה אותו ליום המלחמה. כשחיילינו הקדושים
מנחיתים אש וגופרית על אויבי האנושות כולה, משחררים את הארץ (נחלות זבולון ואשר
בצפון ויהודה בדרום) ובעז"ה גם מתיישבים בה בשמחה, הם מקיימים בצורה המלאה
ביותר את התפילה 'מלוך על כל העולם כולו בכבודך'.
ויש עוד התייצבות בתורה "התייצבו וראו את
ישועת ה'" – שנזכה לעמוד ניצבים בברית, בתורה, בארץ ובישועה השלמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.