משהו קטן על - מתיקותו של רש"י

סבא ונכדו מתיישבים ללמוד חומש. ככל הנראה המפרש הראשון אליו יפנו שניהם יהיה רש"י. ומצד שני אין פרשן על המקרא שזכה לכל כך הרבה ספרי פירושים לפירושו כמו רש"י. מה הופך את רש"י להיות מפרש שמתאים 'מגיל 8 ועד גיל 88?' 

רש"י הוא גדול הפרשנים. דווקא בגלל הקיצור שלו והחתירה שלו להיות בהיר הצליח רש"י לחלחל לכל שדרות הלומדים. אך אל נא נתבלבל, בכל מילה שלו רש"י מתרץ חבילי קושיות (המאירי בהקדמה לחיבורו בית הבחירה). במקומות רבים כותב רש"י שהוא בא לפרש פשוטו של מקרא אך בשיחה צפופה עם נכדו מודה הוא בענוותנותו כפי שמעיד הנכד עצמו: 'וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים, נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי, היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום' (פירוש רשב"ם עה"ת בראשית לז, ב). רבי חיים פלאג'י אף כתב (כף החיים הלכות שניים מקרא) סגולה מעניינת. מי שמחפש לחדש חידושים ילמד חומש עם רש"י ותמיד יעלו לו.

גם בעולם החסידי בדורנו לימד הרבי מלובאויטש לתור ולגלות את סודותיו של רש"י ע"פ כללי לימוד. חלק גדול ואולי רוב חידושיו של הרבי בסדרת ספרי ליקוטי שיחות מסבירים את פירושיו של רש"י.  

תורתו המתוקה של רש"י מתגלה לנו גם בכמה מפירושיו, על נוח אומר רש"י שהיה צדיק מתוק, כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א הַתִּירוֹשׁ֙ בָּֽאֶשְׁכּ֔וֹל וְאָמַר֙ אַל־תַּשְׁחִיתֵ֔הוּ כִּ֥י בְרָכָ֖ה בּ֑וֹ כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה֙ לְמַ֣עַן עֲבָדַ֔י לְבִלְתִּ֖י הַֽשְׁחִ֥ית הַכֹּֽל׃ התירוש. זה נח שהיה מתוק: (רש"י על ישעיהו סה,ח) וכן על עבודת ה' ככלל אומר רש"י - ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר׃ ומתוק למר. עבודת הקב"ה המתוקה אומרים מרה היא:

לסיום נביא את הקדמת רש"י לשיר השירים:

ואומר אני, שראה שלמה ברוח הקודש שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה, חורבן אחר חורבן, ולהתאונן בגלות זה על כבודם הראשון, ולזכור חיבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים לאמר (הושע ב ז) אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה, ויזכרו את חסדיו ואת מעלם אשר מעלו, ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחרית הימים. ויסד הספר הזה ברוח הקודש, בלשון אשה צרורה אלמנות חיות, משתוקקת על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעוריה אליו, ומודה על פשעה. אף דודה, צר לו בצרתה, ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכשרון פעליה, בהם נקשר עימה באהבה עזה, להודיעה כי לא מלבו ענה, ולא שילוחיה שילוחין, כי עוד היא אשתו והוא אישה, והוא עתיד לשוב אליה.