אחת מדרכי הפעולה האכזריות של כל כת בעולם היא
ניתוק ובידוד חברתי של הנתון להשפעתה. כמעט כל מי שהיה בכת מדווח על שלב בו נאמר
לו שעל מנת להתקדם עליו להפסיק קשרים חברתיים ואפילו קשרים עם בני משפחה קרובים
שלא היו חלק מהכת. הניתוק מההקשר הוא חלק מהיכולת להשיג שליטה על רוחו של האדם. גם
בנצרות ישו אומר לתלמידיו שהם עומדים לו במקום אמו ואחיו[1].
סיבה אחת לכך היא שאם יתייעץ עם חבריו עשויה
להיות להם השפעה על דעתו שלא תתאים לרוח הכת. אך הסיבה האמיתית עמוקה עוד יותר. על
מנת שאדם ימסור את רוחו וכוחו לראש הכת עליו לחוש שבילתה אין לו קיום מנטלי ואולי
אפילו פיזי. המשפחה היא מקור כח של כבוד ואהבה לאדם. לכן פרעה המשעבד הגדול של רוח
האדם מנסה לקעקע את המשפחה. הוא פוגע בזהות המגדרית של האדם כגבר או כאשה בכך שהוא
מחליף עבודות גברים לנשים ולהיפך. הוא גורם לאדם להתייחס לחברו כפונקציה[2]
והוא מנסה בכל כוחו לנתק את הגברים מנשותיהם ולהמנע מפריה ורביה במסגרת משפחתית
נורמלית[3].
כאשר הקב"ה משחרר את ישראל הוא נותן להם מצוות
שפועלות ומסמנות שחרור וחירות של האדם – מצוות קידוש החודש בה האדם הופך להיות
אדון על הזמן שלו והעם הופך לעצמאי בעל לוח שנה משלו. מצוות ברית המילה והתפילין
שהן מסימני החירות היהודיים משעבוד אנושי בגוף ובלבוש, במצוות אלו לא נאריך כעת.
אך המצוה שבה התורה מאריכה יותר והיא זו אשר בגינה יצאו ישראל ממצרים כביכול היא
מצוות קרבן הפסח. דיני קרבן אלו שונים משאר הקרבנות וניכר שהתורה מייחסת לקרבן פסח
את החשיבות הגדולה ביותר – מי שלא מקריב אותו חייב כרת. בין דיני הקרבן אנו מוצאים
דינים שמדגישים את המשפחתיות שבעשיית הקרבן ובאכילתו. על הקרבן נמנים בני משפחה
ושכנים[4],
לעבד אין מעגלים חברתיים. הוא מחוייב לאדון בלבד. אך לבן חורין יש חשיבות מכרעת
לחברה, למעשה זהו תנאי לאנושיות וגם כיום העונש הגדול ביותר שיכולה החברה לתת לאדם
בעודו חי היא ליטול ממנו את החברתיות ולשים אותו בבידוד. את הקרבן יש לאכול בבית
אחד עם המשפחה ולא להוציא ממנו. אדם יחיד יכול אמנם באופן תיאורטי לעשות פסח[5]
אך אין אדם שיוכל פיזית להתגבר על כמות
הבשר של כבש ולו קטן מאוד והוא יבוא לעבור על איסור "ולא תותירו ממנו עד
בוקר". יש בדבר אמירה עקרונית – גם לבד אתה חשוב לפני הבורא ית', אך מבחינה
טכנית אין אפשרות לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו ללא חיבור עם שאר העם. תפילת יחיד
חשובה לפני ה' אך באופן קבוע עליך לעבוד את ה' במניין, במקהלות ברכו אלוקים.
בתרבות הניאו מרקסיסטית והפרוגרסיבית ישנם
משעבדים שהבינו באופן מושכל או אינטואיטיבי שכל עוד הקהילה או המשפחה יעמדו לו
לאדם לא תהיה להם אפשרות להחליף את דעותיו ולשטוף את מוחו. בספרים דיסאוטופיים כמו
1984 או ספריה של איין ראנד רואים כיצד לכולם ברור שמוסד המשפחה הוא המוסד שעתיד
לספוג את המכה הגדולה ביותר בשעבוד החברה האנושית לרעיון הכלכלי או לרעיון אנושי
אחר. גם בימינו מושקעים משאבים רבים בקעקוע זהותו המינית והמשפחתית של האדם - הורה
אחד והורה שנים כתחליף לאבא ואמא וכן על זה הדרך.
החירות היחידה נטועה באלוקים רק הוא מרוצה
לגמרי מבריאתו ורואה בה טוב מאוד. רק ברעיון האלוקי ישנו מקום לכל בני האדם בהיותם
משפחה גדולה אחת, ואף לכל עם – הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז.
[1] מרקוס ג
31-34 וַיָּבֹאוּ אִמּוֹ וְאֶחָיו וַיַּעַמְדוּ מִחוּץ וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו
לִקְרֹא לוֹ׃ וַהֲמוֹן עָם יָשְׁבוּ סָבִיב לוֹ
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אִמְּךָ וְאַחֶיךָ בַּחוּץ וּמְבַקְשִׁים אוֹתָךְ׃ וַיַּעַן וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם מִי הֵם אִמִּי וְאֶחָי׃ וַיְּפֶן וַיַּבֵּט אֶל־הַיֹּשְׁבִים סְבִיבָיו וַיּאֹמַר הִנֵּה
אִמִּי וְאֶחַי׃
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.