הרב טל אם אפשר עצה קטנה, כבר תקופה שהתפילות שלי הם טורח גדול בשבילי, ואני לא
מחכה לזה ומנסה לעשות את זה בשביל לגמור עם זה וזהו. אולי זה כי מרגיש לי ניתוק
בין הטקסט לאידיאלים הגדולים שאני לומד על התפילה, אתה מכיר איזה ספר שאפשר ללמוד
או כל דבר שיעזור לי להתחבר יותר לתפילה.
שלום עליכם,
כל רופא מתחיל יודע שריפוי טוב מתחיל מדיאגנוזה נכונה. לכן עלינו לשאול, מדוע קשה
לכל כך הרבה מאיתנו להתפלל.
לרוב אני שומע שהאבחנה היא שאנו לא מבינים את
מילות התפילה ולכן לא מחוברים אליה. אם זו אכן הבעיה אז הפיתרון הוא ללמוד ספר
שיסביר את התפילה. ואכן, יש בדברים אמת וללמוד ספר אולי יביא כמה תפילות טובות אבל
אני חושש שמדובר בבעיה צדדית לכל היותר. הגע בעצמך, הרי ברוב הדורות וברוב הגלויות
ההמון (לפחות) לא דיבר בלשון הקודש ולכן מן הסתם הבינו פחות את המילים. דווקא הדור
שלנו שב"ה מדבר עברית שוטפת אמור להיות צעד קדימה מהבחינה הזאת. אז מדוע
התפילה מהווה אתגר משמעותי מבחינתנו?
נראה כי שינוי גדול מאוד חל בעולמנו הרגשי,
שינוי שנובע משינוי גדול שחל בעולמנו הגשמי. העולם השתנה בלא היכר, בנינו ערים
גדולות, תעשיות מפותחות ומערכי הגנה רפואיים וביטחוניים שיוצרות מצב בו נולדים
יותר ילדים מאשר נפטרים, תוחלת החיים עולה וגם איכות החיים משתפרת. העולם המודרני
הביא איתו ברכה גשמית רבה. יחד עם שינוי זה דומה שהולכת וחולפת מאיתנו אימת הקיום.
בימים עברו חי אדם מן השורה בהבנה מתמדת כי גורלו לא נתון בידיו וכי מצבו עלול
להשתנות בין רגע. סכנות רבות ארבו לבן אנוש בכלל ובן לעם היהודי בפרט. די אם נזכיר
את אשר אנו אומרים בתפילה בכל ערב – השכיבנו אבינו לשלום... ותצילנו
היינו מצפים שמכשירי החשמל המשוכללים ואמצעי
התקשורת יפנו לנו זמן לעסוק באישיות ובמידות הפנימיות שלנו ובכך נחוש אושר ומילוי
אמיתיים, אך לצערנו קרה בדיוק להיפך. העולם המתועש הגביר את קצב החיים. אנו לא
פנויים עוד לעבד את מה שמתחולל בליבנו, להרגיש ולתת מקום לאינטואיציה. רבים חשים
כי שטף החיים זורק אותם מגל לגל באופן שלא מותיר להם זמן לשבת על אדמה יבשה בנחת ולהביט
פנימה. הקהילתיות הולכת ואובדת, מודל המשפחה מתפרק, האדם כבר לא יודע מה הוא רוצה.
עד עכשיו דברנו על העולם כאילו מדובר במקשה
אחת. האמת היא שבעוד חלקו המערבי (או במדויק יותר הצפון מערבי) של העולם התפתח
והשתנה מן הבחינה הטכנולוגית על כל השלכותיה, בחלק המזרחי של העולם התמונה שונה
מאוד. המזרח נותן מקום רחב מאוד ללב לדמיון ולחוויה המוחשית. ניתן להמחיש זאת היטב
ביחס אל האלוקים. במזרח האלוהים השכיח הוא אליל בעל רצונות דחפים ומשאלות, הוא
נוכח בצורה פיזית. במערב התיעוש והקפיצות המדעיות בדרך כלל הביאו איתן חילון והאדם
המיר את אלוהיו באלוהי המדע והשכל. לכן אולי רבים מבני המערב מחפשים את עצמם דווקא
במזרח.
התפילה – העבודה שבלב, לא מדברת עם האדם
המודרני. הפניה אל השמיים שהתרגלנו לנתח כל פרט מהם מבחינת שברון קרני האור, הרכב
הגזים וכדומה כבר לא מעוררים בנו את ההתפעלות הילדותית שגורמת לנו לעמוד משתאים
מול השמיים הכחולים והעצומים ולפנות אל האין סופיות שמתגלה דרכם. אם אכן זו הסיבה,
אזי פניה אל שפת השכל דרך לימוד התפילה לא תעזור כלל. התפילה קוראת לנו לחזור
לאיזון שבין מזרח למערב, לתת מקום של כבוד ללב ולא רק לשכל אותו אנו מפתחים בעמל
רב בלימוד התורה. מוזר מעט שבנינו ישיבות שמדברות בעיקר בשפת השכל אך לא התפנינו
לבנות מקומות לימוד והקשבה של שפת הלב והדמיון.
כמה עצות שיש בהן ניסיון לפנות אל הלב.
1. למצוא את הצורך לפני שמבקשים
2. ללב קצב משלו
אי אי אפשר לדחוק בלב להרגיש, ואי אפשר להכריח אותו. תפילה
בנחת, עצירה כל כמה מילים ונשימה מביאות ניסיון חדש להתאים את עצמנו לקצב הלב[1].
אנו רוצים לחוש את המילים, למשש אותן ולתת להן לעבור בנו ולא רק דרכנו. להפסיק לקרוא
את המילים ולהתחיל להתפלל אותן. לדבר אותם אל ה' כמו שמדברים עם מישהו[2].
3. למצוא את המנגינה שלך
ללללב יש לא רק קצב אלא גם מנגינה. כדאי לנסות ולמצוא את המנגינה שלך.
בספר חסידים סי' קנח כתב:
כשאתה מתפלל אמור ברכות התפילה בניגון הנעים
והמתוק שבעיניך ובזה ימשך ליבך אחר מוצא פיך ובבקשה ותחינה בניגון המושך את הלב
ולשבח ולהודות בניגון המשמח את הלב למען ימלא ליבך אהבה ושמחה בעבודת הי"ת.
4. להתכונן לתפילה ולהקדיש לה זמן
למלמה שחשוב לנו אנחנו מקדישים זמן. הלב שלנו מבין את האות ונוטה להפתח כאשר אנחנו משקיעים במשהו משאבים כמו כסף, זמן וכדומה. לכן פנה כמה דקות לפני התפילה להתבוננות לפני מי אתה עומד, תתחיל את התפילה בנחת, וסגור את כל הגירויים שעלולים להפריע לזמן האיכות שלך עם הנשמה שלך ועם הי"ת.
אך ישנה בעיה נוספת, בעיה שאין לה פתרון מושלם בטווח הקצר. עליה נדבר
ברשומה הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.