משנכנס אדר מרבין בשמחה

 

משנכנס אדר מרבין בשמחה

תענית כט ע"א
כְּשֵׁם שֶׁמִּשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה — כָּךְ מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה.
(”הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה“ – אסתר ט, כב)

מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים תרפו סעיף קטן ה
משנכנס אדר מרבין בשמחה ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר.

נשאלת השאלה: מדוע יש עניין לשמוח במיוחד בחודש אדר הרי גם בחנוכה נושענו מיד היוונים וגם בניסן ובתשרי ביציאת מצרים ובהליכה במדבר תחת ענני הכבוד? מדוע כאן מצינו שמחה יתרה?

א.      שפת אמת על הש"ס תענית כט
ויותר נראה מהא דתליא ליה באב, משום שבאדר היה קיום הקרבנות והמקדש. דבאדר זמן שקלים לחדש בניסן התרומה חדשה, ונדבו בני ישראל בשמחה שקלי הקודש, וכמבואר כמה פעמים בפסוק כשהתנדבו בני ישראל למקדש היה שמחה גדולה בעולם, וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצא באדר. וכשקורין פרשת שקלים מתעורר זה".

תשובה ראשונה: כמו שמיעוט השמחה בחודש אב הוא בגלל החורבן כך באדר שמתחילים לבנות את המקדש עם השקלים יש שמחה מיוחדת.

ב.      מגילה יד ע"א
הגמרא שואלת – מדוע לא אומרים הלל בפורים כמו שאומרים בפסח? ועונה שלוש תשובות וזו אחת מהן:
רָבָא אָמַר, בִּשְׁלָמָא הָתָם: ״הַלְלוּ עַבְדֵי ה׳״ — וְלֹא עַבְדֵי פַרְעֹה, אֶלָּא הָכָא: ״הַלְלוּ עַבְדֵי ה׳״ — וְלֹא עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ? אַכַּתִּי עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֲנַן.

יוסף לקח
ומה שאמר לשתות עד דלא ידע... שישכח דאגת החורבן לחגג הנס.

תשובה שניה: דווקא כי המציאות שהיו נתונים בה ישראל לאחר הנס הייתה עדיין לא טובה ואסתר נשארה בשבי אחשורוש ובית המקדש לא היה בנוי, צריך להגביר שמחה מיוחדת כדי להצליח לשמוח.

ג.       שבת פח ע"א
״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר חַסָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו — שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּה לְאוֹרָיְיתָא. אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי כֵן הֲדוּר קַבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב: ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים״ — קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ כְּבָר.

שפת אמת תרל"ו

בפורים הוא עת תשובה כמו דאיתא שיום הכפורים ופורים הוא ענין אחד ע"ש בתקונים. כי הנה כל הנסים שנעשו לבנ"י. הי' מצד זכות מעשיהם הטובים שהם מוכנים לנסים. אבל בפורים הי' באמת גזירה בשמים כו' רק ע"י תשובה זכו לנס. לכן איתא שכל המועדות בטלין ופורים לא יתבטל. כענין במקום שבעלי תשובה עומדין כו'. ועתה על ידי שמחה יכולין לבוא לבחי' תשובה. מה שבאים ביוהכ"פ על ידי העינויים:

תשובה שלישית: מצד שבפורים קבלנו את התורה עלינו באהבה וברצון וזו הייתה תכלית כל בריאת העולם ויציאת מצרים.