יש דבר כזה שבת ט"ו באב?!

ט"ו באב נזכר במקורות כיום שאין אומרים בו תחנון. מעין יום טוב. בסוף מסכת תענית מקבל ט"ו באב סופרלטיב מיוחד: אמר רשב״ג לא היו ימים טובים לישראל כט״ו באב וכיום הכיפורים שבהם בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. הגמרא (תענית ל ע"ב) שואלת על דבריו - 'מה שביום הכיפורים יש שמחה זה מובן מפני מחילת העוונות ועל מתן לוחות שניות, אך מה מיוחד בט"ו באב?' (בימינו היינו כנראה שואלים להיפך...). כמענה מביאה הגמרא שישה דברים שקרו ביום זה: 

יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה - שכן מלכתחילה עד זמן חלוקת הארץ כל שבט היה מתחתן בינו לבין עצמו בלבד. יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל - לאחר מלחמת האחים הנוראית בעקבות סיפור פלגש בגבעה נשבעו השבטים שלא לשאת אישה מבנימין ולאחר מכן התירו אותו על ידי אנשי יבש גלעד.
יום שכלו בו מתי מדבר – כלתה הגזרה של חטא המרגלים שימותו כל הדור ובכך נפתח השער לדור החדש לעלות לארץ.
יום שביטל הושע בן אלה מחסומים שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל לירושלים.
יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה – לאחר כשלון מרד בר כוכבא נהרגו מאות אלפי יהודים. מלכות רומי הרשעה לא נתנה לעם הנשאר בציון לקבור את ההרוגים והמחזה היה מזעזע ומשפיל. בט"ו באב ניתנו מתי ישראל לקבורה ובמעמד זה תיקנו גם את ברכת הטוב והמטיב בברכת המזון.
יום שפסקו מלכרות עצים למערכה משום שתש כוחה של החמה מלייבש את העצים.
בגמרא מוזכרים עוד שני דברים שעושים בט"ו באב, האחד הוא מחולותיהן של בנות ירושלים כנזכר למעלה, השני נפסק להלכה, בשו"ע (רמו, כג):

מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפי' אחת מהן בשינה באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה: הגה כי אין אדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה (לשון הטור מרמב"ם) ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך ומאן דלא מוסיף יסיף.

אם בט' באב קראנו פסוק ממגילת איכה בו מקונן ירמיהו וקורא לאומה לבכות - קומי רוני בלילה לראש אשמורות, בט"ו באב הציווי הזה ממש הופך בפיהם של חז"ל לתוספת לימוד בתורה שבעל פה בלילה – אין רינה של תורה אלא בלילה (תמיד לב ע"ב ותענית שם).

ומכאן לביטויי השמחה בימינו. בחיד"א (מורה באצבע) כתב לעשות קצת שמחה בט"ו באב, אך בבן איש חי (דברים א) כתב בלשון פחות מסויגת והביא גם נפק"מ הלכתית – אמנם נאמר שבאב אין לעשות דין עם הגוי אך ניתן לחזור ולעשות משפט עם הגויים כבר מט"ו באב ואילך 'כי בט"ו באב צריך לעשות שמחה מפני שיש עלוי לשכינה כמו שמובא בזוהר הקדוש (ח"ב דף קצ"ה)'. על פי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב אפשר להסביר שזהו חלק מעניין תשות הכוח של החמה, שכן ישראל נמשלו ללבנה ואומות העולם לחמה, ואם כן בט"ו באב תש כוח אומות העולם ומתעלה כוח השכינה.

הריטב"א בתענית קשר את יום הכפורים ותשעה באב מצד ימי המחילה שבהם. ואם נרחיב מעט את דבריו נוכל לומר כך: שני חטאים גדולים חטאנו במדבר – חטא העגל וחטא המרגלים. ביום הכיפורים ניתנו לוחות שניות תיקון למה שקרה בי"ז בתמוז – שבירת הלוחות בחטא העגל. ובט״ו באב שבו ידעו שכלו מתי מדבר בשנת הארבעים‎ נתקן חטא המרגלים שהיה הפורענות הראשונה שהתרחשה בט' באב. ומסיים הריטב"א בסיומת מפתיעה: 'מפני זה נהגו לעשות סעודה בשבת שלאחר ט׳‎ באב'. ואם כן תיקון ימי האבלות שייך לא רק לט"ו באב אלא גם לשבת ט"ו באב.

ומה על ט"ו באב חג האהבה? על כך אי"ה ברשומה נפרדת...

שבת טו באב שמח!