תתכונן!

 

אירע פעם בראש השנה שסיפר אחד המסובים על שולחן רבינו (הרב אוירבך) על תלמיד חכם פלוני, שראה את אחד המתפללים מתרגש ביותר היה בעת ברכת התקיעות, ואמר לו: "וכי בברכת אשר יצר וכדו' הנך ג"כ מתעורר כל כך? ומאי אולמיא דהאי מהאי, הלא חיובם שווה, ולמה זה נרעשת בברכה זו דווקא?" ובשמוע זאת הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך נזדעזע ואמר בסערת רוח: "היאך מלאו לבו של אותו ת"ח לצנן התעוררותו של אדם בזמן נעלה כזה?". ולא נתקררה דעתו זמן רב ממאורע זה.

ובעובדא נוספת ששמע רבנו מפי תלמידו הערה כגון דא, הוכיחו רבנו שאין זה נכון כלל, ובוודאי מדרכי דקדוק ההלכה הוא להיזהר לפעמים בדבר מסוים יותר מחברו, כפי נטיית והרגשת הלב, והראהו דברי הגרעק"א ז"ל במכתבו (מכתבי רעק"א סי' י"ב) לענין מצוות אכילת מצה וז"ל: "ולדעתי מי שיש לו מח בקדקדו ומאמין בתורת ד', איך לא יחוס על נפשו ולא יהא מתיירא שמצווה גדולה כזו, שאין לזכות בה עד תעבור שנה, ומי יודע אם יהי' נפסד בידו, ודי לנו בעו"ה במצוות הרגילין כמו תפילין וברכת המזון  שאין אנו מדקדקים בה, ולמה כזה במצוות אלו ר"ל". ויש להוסיף על כך את דברי הרמב"ם על כך שלכל אדם יש מצוה אחת שבה יכול לזכות לעולם הבא על ידי דקדוק בכל האפשר כל ימי חייו דווקא בה.

בשונה מהפרשות האחרונות נראה כי פרשת כי תשא היא הפוגה מרעננת מה'יובש' של העיסוק במשכן. סוף סוף חוזרים לסיפורי התורה ולא עוסקים בתיאורים של המשכן כליו ובגדי העובדים בו. אך דווקא בגלל זה אנו עלולים לפספס הזדמנות נדירה לעסוק במושג שחיינו סובבים סביבו. ההכנה.

אחד מהכלים האחרונים שמוזכרים בתורה הוא הכיור. מדובר במיכל מים עשוי נחושת שממנו מקדשים הכוהנים את ידיהם ורגליהם (שוטפים אותם). הוא צריך להיות גדול מספיק ובעל ברזים כך שיוכלו לעשות את התהליך ארבעה כהנים במקביל לפחות. קידוש הידיים והרגליים נעשה בעמידה יד ורגל יחד ואח''כ יד ורגל שניה, צורת רחיצה שדורשת מיומנות וגמישות. במקדש שלמה כמו כל דבר, הכל גדל והכיור הפך לברכה ענקית שנקראה הים של שלמה.

הכיור שונה משאר הכלים. הוא לא כלי שבו עובדים במקדש. הוא עומד בחוץ וכל עניינו רק לשרת את הכהנים לפני העבודה. אין כאן רק ציווי על הכהנים ליטול ידיים לפני עבודתם אלא ציווי מפורש על עשיית כלי שכל עניינו הכנה לעבודה. השימוש בכלי נקרא כאמור 'התקדשות לעבודה'.

מהכיור וכנו נלמד שאם תרצה להתכוון ולהתלהב במצווה ובכך למשוך על עצמך קדושה, עליך להתקדש אליה, להתכונן אליה. אינו דומה אדם שנכנס לתפילה ללא הכנה מראש, לאדם שהתבונן בדעתו שעה אחת קודם שהתפלל וחשב לפני מי הוא עומד. אינו דומה אדם שנקלע כמעט במקרה להנחת תפילין, לאדם שאמר לשם יחוד, בירך בכוונה 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו' ואז הניח ברטט של קדושה ואהבה. שלשת הכריכות סביב האצבע נדמות בעיניו לטבעת אירוסין ואכן פיו ממלל "וארשתיך לי לעולם".